דברי ראש הממשלה – אריאל שרון לעצרת זכרון באתר ההנצחה לחללי נצר אחרון תמונות רבות נחרטו בזיכרוני במהלך המאבק על תקומתה של מדינת ישראל. ואולם זאת חרטה בי את רישומה העמוק במיוחד. יום שרב כבד. כרם זיתים ליד חולדה העתיקה. מחלקתי ואני שרועים על הקרקע, מתחת לעצי הזית, דרוכים ומהורהרים בטרם קרב. לפתע בסמוך לנו, עוצרת שיירת משאיות, מתוכם יורדים מגויסים חדשים. פניהם חיוורים במקצת, זרים למראה, ספרות טבועות על ידיהם. הם החליפו את בגדיהם, ניסו להתאים מדים וקיבלו את נשקם. בשקט מופתי. בדממה כמעט.
הם הגיעו אלינו ממחנות המוות באירופה, דרך גבולות חסומים, באוניות מעפילים רעועות, ושוב למחנות ההסגר בקפריסין - ומשם באוניות - היישר לחזית. איש מהם לא התלונן, איש מהם לא מחה בקריאה, "תנו לנו לפחות לנשום מעט אחרי השנים הנוראות שעברנו,", כאילו הבינו שזהו עוד קרב על הקיום היהודי.
חשבתי אז ועדיין מהרהר בכך עד היום: אילו תעצומות נפש אדירות היו לאותם צעירים, אשר עברו את תופת השואה ואיבדו בה את כל עולמם, ועתה הם מתייצבים בחזית של מולדתם החדשה, נכונים להקריב את נפשם למען עצמאותה.
אלה היו אנשי הגח"ל (גיוס חוץ לארץ). שירים לא שרו להם. סביב המדורה לא דיברו בהם. לא היו מושא לחיקוי. בבית לא חיכה להם איש לחלוק עמו חוויות, לא היה להם בית. אנשים מעולם אחר, עם חוויות שאנחנו לא חווינו, צעירים כמונו ומבוגרים מאיתנו באלף שנים.
אני זוכר היטב כמה מהם שהיו פקודי. שניים מאותם צעירים שנלחמו אתנו שכם אל שכם נפלו בקרבות המרים: ישראל קורן ויהושע בנדלמכר מלודז' שבפולין שמיום נופלו ב- 1948 איש לא פקד את קברו. ישראל ויהושוע, זיכרונם לברכה, הם שניים מתוך 434 ניצולי שואה שעלו ארצה אחרי מלחמת העולם השניה, התגייסו לשורות הלוחמים ונפלו במלחמה על תקומת ישראל. והם שריד אחרון למשפחותיהם.
אני מצדיע לאותם אלמונים במדים, שחלמו להגיע לאדמת מולדת ולחוף מבטחים, וכשזכו סוף סוף, להגשים את חלומם-נפלו בקרב. הם באו אלמונים, נפלו כאלמונים ורבים הם נשארו באלמוניותם עד היום. אלמונים במדים. בעיני הם הגיבורים האמיתיים. סמל לטרגדיה הנוראה שפקדה את עמנו בשואה והחוליה הכואבת שבין דור החורבן לדור התקומה.
אני מעלה על נס את מפעלו של יהודה שטרנפלד - ניצול שואה שלחם בעצמו במלחמת העצמאות, והגה את רעיון הנצחתם של חבריו הלוחמים. ביוזמתו ובמסירותו הוקם מפעל הנצחה אדיר. עשייתו המבורכת אינה רק מופת לאחוות לוחמים – היא מנחילה את רוח האכפתיות, האחדות והציונות – לנוער של ימינו.
