במהלך הראיונות עם ניצולי שואה מתגלים לעתים סיפורים שלמים הראויים לפרסום כספר. עלויות ההפקה בדפוס גבוהות ולכן מסייעת רילשיונט בפרסום הספרים באינטרנט. התשתית לפרסום היא בלוגים והספק שנבחר הוא "בלוגר" של גוגל שבהתאמות קלות הופכות את הבלוג לספר מקוון.
בספר הזה כתבתי ביוגרפיות של כאלפיים רבנים ואדמורי"ם מפולין ומשאר מדינות מזרח אירופה שנספו בשואה, או שנפטרו בתקופה ההיא וזמן קצר אחרי סיום המלחמה - לרוב כתוצאה ממה שעבר עליהם באותם הימים. כללתי בו את מי שחיו כל ימיהם באותן המדינות, וגם את אלה שנולדו בהן ואחר כך עברו למרכז אירופה ולמערבה. ד"ר פנינה מייזליש
סיפורם של אסתר ושמואל גור הוא סיפור של זוג אנשי חינוך, שנפגשו במקרה בתל=אביב של ראשית שנות החמישים. היא צעירה נמרצת, "כמעט צברית", שעלתה ארצה עם הוריה הציוניים בשנת 1934, בגיל שלוש - והוא צעיר פליט שואה, שאיבד את אמו ושתי אחיותיו במלחמה בגיל חמש ונשלח עם אביו, אחיו ואחותו והורי אמו לסיביר ברוסיה. שם עברה עליו ילדותו במשך שש שנות המלחמה. רישומה של תקופה זו נותן בו את אותותיו לכל אורך חייו.
חסיה טאובס ורשבצ'יק ילידת וילנה, תלמידת גימנסיה "תרבות" חניכת "השומר הצעיר". פעילה במחתרת התנועה בעת שלטון הסובייטים בווילנה. כשווילנה נכבשה על ידי הגרמנים (1941) נכלאה בגיטו המקומי. היתה חברה במחתרת של ה- פ.פ.או. ובהמשך יצאה ליערות רודניקי והצטרפה לגדוד הפרטיזני "מוות לפשיזם". חסיה השתתפה בפעולות קרביות: במארבים, מיקוש רכבות של האויב הנאצי ובחבלה בקווי טלפון וגשרים. כן השתתפה בפעולות נקם נגד משתפי פעולה עם הנאצים. לאחר שהאיזור שוחרר שבה לפעילות במחתרת התנועתית - ציונית. פעלה ב"בריחה" ומילאה שליחויות שהוטלו עליה מטעם התנועה הציונית המרכז לגולה. בתחילת שנת 1946 היתה חברה בקבוצת "נקם" שאורגנה על ידי אבא קובנר. עלתה ארצה ביולי 1946.
"רשימותי לגיורא" הוקלד ע"י בנות אולפנת "צביה" בהרצליה כמחווה למחברת לאחר ששמעו את סיפורה המיוחד.
מאות יומנים וספרי זיכרונות נכתבו על ידי ניצולי השואה. רבים ומגוונים היו נתיבי ההצלה וההשרדות. לחמוק מידי הרוצחים הייתה משימה בלתי אפשרית, לכן, כל סיפור של הצלה טומן בחובו שרשרת אירועים מעוררי פליאה. כשאני כותב שורות אלה מתגנב בלבי הספק, האם כל זה קרה לי? הייתכן שחוויתי על בשרי את אש הגהנום שאחזה בנו כצבת של חנק במשך כל שנות הכיבוש הגרמני?
בחוברת זו 'מסלול חיי' מנסה אני כמיטב יכולתי לתאר בקיצור נמרץ בפשטות, בדייקנות ובאופן כרונולוגי, את תקופת חיי שהגורל הוביל אותי במשך יובל שנים 1920 - 1990.
רעיון כתיבת הזיכרונות עלה לאחר הפצרות לאין סוף של הילדים והנכדים שדרשו לדעת את שורשיהם ואת עברי.
כל מי ששרד מהתקופה השחורה בשנים 1940 - 1945 יש לו סיפור משלו. סיפורי הוא יוצא דופן, מאחר שעברתי את השואה בצד החופשי של העולם, לאחר שהצלחתי להשתחרר מציפורני הרוצחים. חובה על כל מי שעבר את השנים הנוראות, בכל צורה שהיא להעלות את סיפורו בכתובים למען הדורות הבאים. עלינו לקחת בחשבון שתוך פחות מ- 25 שנה, בשנת 2015 לא יישאר שריד שעבר על בשרו את האסון, ושיוכל להעיד על כך.
תלמידים ישראלים ופולנים שחקרו את השאלה מי הציל את שמואל סורסקי ? מקנישין שבפולין גילו כי המציל מר צ'סק דבוז'נציק לא הוכר ע"י יד ושם כחסיד אומות העולם. רק לאחר פעילות משותפת בין התלמידים שאורגנה ע"י רילשיונט בשיתוף המוזיאון של יהודי פולין בוורשה שבה התברר כי צ'סק סיכן את חייו בהצילו את שמואל הוכר ע"י יד ושם כחסיד אומות העולם.
במשך 58 שנה נחשב מיכאל טנצמן ז"ל ל"נצר אחרון", חלל צה"ל שנפל והיה שריד אחרון למשפחתו שנספתה בשואה.
השנה במסגרת פרוייקט מיוחד, גילו תלמידי תיכון כי אחיו שמואל עלה לארץ והקים משפחה.
"זה מרגש וטןב שזוכרים אותו ואת כל הבחורים ההם" אומרת אחייניתו. "הם באו מהגיהנום לארץ ישראל "והכבוד הזה מגיע להם"
רילשיונט יזמה פרוייקט, בו ילדים מכל רחבי הארץ יעזרו לניצולי שואה למצוא את קרוביהם בעזרת האינטרנט יום שלישי, 25 באפריל 2006, 15:05 מאת: אלה הר-נוי, חדשות HOT
עד הלום מגולל את סיפורו של גדוד 53 בחטיבת גבעתי במלחמות העצמאות. זהו סיפורים של מפקדים וחיילים מן השורה שחרפו נפשם, כדי להגן על המדינה שזה עתה נולדה, במלחמה הצודקת מכולן. בלחימה התגלו הגבורה ותעצומות הנפש של הצעירים בתש"ח. ותיקי הגדוד נענו לבקשת חוקרי 'נצר אחרון' והסכימו לפרסמו באינטרנט. תלמידים המבקשים לצרף למחקר שלהם פרקים מהספר יוכלו לעשות זאת.
נחום חופרי ראש העיר בצ′ט עם תושבי רעננה 17/2/06 - 11:40 אברהם ויעל מטרווסט מאת: מר חופרי שלום ילדינו משתתף בפרויקט נצר אחרון בבית הספר.אנחנו יחד איתו שותפים להתלהבות להתרגשות ולעבודה הרצינית והערכית שנעשית שם . סוף סוף לא סתם משחקים באינטרנט אלא ממש לומדים דרך האינטרנט. ומקבלים גם הדרכה מעולה דרך האינטרנט.אף פעם לא ראיתנו את ילדינו מתלהב מללמוד משהו ותמיד האינטרנט זה רק לשחק ועוד שטויות. עכשיו קודדם כל הור רץ לבדוק אם יש לו הודעות באתר ונכנס ליד ושם וכו'. קודם כל רצינו להגיד תודה לעירייה הבנו שזה פרויקט של העיריה. שאלתינו: למה מעט מידי למה מאוחר מידי ? למה עד היום (כיתה יא) לא נעשה שום דבר ערכי ובעל משמעות כל כך אמיתית? צריך עוד פרויקטים מסוג זה במערכת החינוך בעיר. האם יש אפשרות להוסיף עוד פרויקטים כאלה? אנו כותבים כאן גם בשם חברינו -הורים מתיכונים אחרים בעיר שזאת גם דעתם. שוב תודה למפעילי הפרויקט ולעיריה
משרד החינוך - מחוז מרכז זהבה אפל ואתי סמואל תוכנית RelatioNet שמה לה למטרה לתעד את המידע המצוי אצל ניצולי השואה ולהפכו למידע זמין באינטרנט, תוך ניצול הטכנולוגיה הקיימת כיום בכל בית בארץ ובעולם. בנוסף, נעשה ניסיון לגלות קרובי משפחה של ניצולים שעדיין לא נתגלו. הדחיפות הגבוהה למימוש התכנית היא לנוכח העובדה שחלון ההזדמנויות לאסוף מידע מניצולים החיים עדיין בקרבנו הולך ומצטמצם.
הכל התחיל כפי שראיתם בפוסט הקודם, שנמצא דניאל לסקר כקרוב משפחה. היום ניסינו מספר פעמים להתקשר לדניאל בשעות הבוקר אך הטלפון שלו כנראה שונה וזה לא היה הטלפון שנמסר מכתבי העד ביד ושם. לא ויתרנו והתקשרנו ל 144 לבקש את משפחת לסקר בבאר שבע, קיבלנו טלפון בבית , אף אחד לא ענה... כך בהתרגשות דווחו שני וקרן בבלוג שלהן כאשר גילו את בת דודתו של אברהם
ביום חורפי בין ממטר לממטר 57 שנים לאחר הקרב התאספו על גבעת עיבדיס צפונית מזרחית לנגבה צוערי בית הספר לקצינים של צה"ל, מפקדיהם, מפקדים ולוחמי תש"ח שלחמו בקרב עיבדיס ונציג מיזם 'נצר אחרון' מרילשיונט שיזמה את הפרוייקט.
הצוערים שהמפגש עם המשלט היווה את שיאו של תרגיל שהחל כמה שבועות קודם לכן הציגו את הפתרון שלהם לקרב ההגנה וההתקפה על המשלט. צפו בהם בהתרגשות כמה ממפקדי ולוחמי גבעתי שלחמו כבשו והגנו על המשלט בקרב האמיתי, קרב שבו איבדו את מיטב חבריהם.
